הגיע הזמן להפסקת אש!
ואני לא מתכוונת להפסקת האש בין ישראל לחמאס כמובן,
אלא להפסקת האש בינך לבין בעלך/בן זוגך.
אני פוגשת זוגות רבים בקליניקה מדי שבוע,
ומשוחחת עם המון נשים שחוות את אותם אתגרים
ואני מבחינה איך מרבית הזוגות, ומרבית הנשים
עושות את אותן טעויות ולא מצליחות להבין
למה הזוגיות שלהן לא משתקמת. שלא נדבר על צומחת.
אתן נמצאות בהפסקת אש.
הדברים שיש לכן לומר נשמרים בבטן,
התסכול לא יוצא החוצה כי אין מי שיכיל אותו
ואתן מרגישות כמו סיר לחץ שרק מתמלא ומתמלא
עד הפיצוץ הבא. עד סבב הלחימה הבא
ואז שוב אותה הפסקת אש.
מה עושים? האם זה תלוי רק בך או שזה תלוי גם בבן הזוג?
זה תמיד מתחיל באחריות אישית.
במקום לשאול את עצמך מה אני ובן זוגי יכולים לעשות,
או מה בן זוגי יכול לעשות,
תשאלי את עצמך 'מה אני יכולה לעשות?'
רק את.
מה הדברים שלא תלויים באף אחד חוץ ממך
שאת יכולה לעשות כדי להיטיב עם הקשר,
כדי להתקרב לבן זוגך, כדי להתרחק ממדרגות הרבנות (חלילה)?
את תתפלאי לגלות כמה דברים וכמה כוחות טמונים בך
שלא ידעת על קיומם
את תתפלאי כמה הכוח לשנות נמצא נטו בידיים שלך
ולא של אף אחד אחר.
נכון, לטנגו צריך שניים אבל תמיד יהיה את זה שיושיט
את היד לריקוד ראשון.
תאפשרי לעצמך לטעות, להשתנות, להשתחרר מהתפיסות
הישנות, מהמחשבות על מי צודק ומי לא.
תני לעצמך צ'אנס אמיתי, זה מגיע לך ומגיע לבן זוגך.
די עם הפסקות האש, הגיע הזמן לשלום אמיתי.
שלום בית.
שלך,
אילנה
