היי יקירתי,
חיכית לחופשה בקוצר רוח,
קיווית שאחרי שבשנה שעברה לא נסעתם
כמו כולם סביבך, רק אתם והילדים
יהיה מקסים, רגוע, משפחתי
השנה יהיה סבבה..
היית בטוחה,
שהמלחמה הביאה איתה את השינוי המיוחל
ושהפעם, שלא כמו בשנים שלפני המלחמה,
הוא ייתן לך את ההרגשה
שאת קיימת.
היית בטוחה,
שהפעם, הוא יהיה שם לצידך בהכנה לטיול
יעזור לך (כן, גם באריזות)
ושלא נדבר על כמה היית משוכנעת
שהפעם…
כן הפעם
הוא יידע לפרגן על
העובדה שאת קמה לפני כולם, להכין ארוחה.
אבל…
שום דבר לא השתנה גם בטיול הזה
וכמו שתיארה לי עדי
"איך שנחתנו, כבר בשדה התעופה,
עוד לפני שנכנסנו למונית שהזמנו,
איך שהנהג התחיל להעמיס את המזוודות
הבנתי ש"הלך עלי"
בשנייה חזרתי לאותה תחושה מוכרת וידועה"
תחושת ה"אני מיותרת"
מוכר לך?
אני יודעת…
אין תחושה יותר גרועה מלהרגיש מיותרת
ליד בן הזוג.
אני יודעת…
איזה מחשבות עוברות לך בראש
עליו, על המאמצים שהשקעת
ואני הכי יודעת מה קורה לך עכשיו
יום, יומיים ואולי יותר אחרי שחזרתם לארץ.
את לא מדברת אתו – כי אין לך עם מי לדבר
את נמנעת מקשר עין או כל קשר אחר אתו
והכי הכי משתלטות עליך
המחשבות נגדו
ואפילו פרידה עומדת על הפרק מבחינתך.
יקירתי,
זה לא חייב להיות כך
אפשר לשנות את פני הדברים
אפשר לחיות אתו ואפילו עם בני משפחתו
בהרמוניה
והטיפ שלי אליך
שחררי את המחשבות שגורמות לך להרגיש
לא ראויה, לא רצויה,
לא נספרת,
לא…
לא…
לא…
ומלאי את ראשך במחשבות חיוביות.
הסתכלי על החופשה כהזדמנות
ללמידה, להעצמה אישית שלך
להזדמנות להיות אחראית על הרגשות שלך
מלאי את ראשך במחשבות מקדמות,
ביטחון עצמי והערכה באופן שאף אחד
אבל אף אחד
לא יוכל לקלקל לך.