בעולם המערבי האמיתי יש כאלו
שגם כשנמאס להם מהזוגיות הנוכחית,
הם מעדיפים לא לפרק את החבילה
("בגלל הילדים, אתה יודע…",
וגם – כי פשוט אין כוח למשפט גירושין ארוך, מכוער ויקר).
אז הם מתנתקים רגשית
(מה שנקרא 'גירושין אמוציונאליים' או 'נישואי נוחות'),
מה שנקרא 'לחיות עם, להרגיש בלי'.
את ההשלמות הם מחפשים מן הצד
(יש מקומות בהם 'בגידה' היא כבר לא מילה גסה,
ויש שאפילו מתפארים בזה).
האם הדרך הזו מביאה באמת לאושר?
שאלה טובה.
גם לא ברור איך בדיוק ייראו ילדים
שגדלו בבית שחיים בו אבא ואמא
שלא אוהבים יותר זה את זו,
אבל פשוט נשארים יחד
כי אין להם כוח לשלם את מחיר הפרידה.
האם יש בכל זאת אפשרות אחרת?
האם קיימת דרך לאהוב באמת,
אבל שזה לא יְיַבֵּש או ישעמם?
כן אפשר
אפשר לנהל חיי משפחה לאורך שנים
בהרמוניה ומרוצות,
אך קודם כדאי שנבין
מה אנחנו רוצים?
מה אנחנו רוצים מורכב מ
מה אני רוצה ומה בן הזוג רוצה
ומשני הרצונות לייצר את הרצון המשותף לשניכם
כמו בשיר:
הצבע האדום פגש בצבע הלבן
התערבבו בו .. בו
התגלגלו לו.. לו..
וכך נוצר הצבע הוורוד
אותו צבע שחי בהרמונייה
גם עם האדום וגם עם הלבן
אז אחרי שעשיתם את התרגיל הקודם
נסו למזג את הדעות והרצונות שלכם
לכדי אחד משותף והרמוני.
בפוסט היום נתרכז בעקרון
"סוף מעשה במחשבה תחילה"
ובכלים הנגזרים ממנו.
"סוף מעשה במחשבה תחילה"
מדבר בעד עצמו- תכנון, חשיבה
וראיית העתיד יכולה לקדם תוצאות רצויות.
מי מכם מרגיש שהוא עובד בג'וב הזה
מתוך שהחיים לקחו אותו
ולא מתוך הרצון האמיתי שלו.
לאחרונה טיפלתי בזוג;
היא רב סרן בצבא, הוא מהנדס תעשייה וניהול.
המשבר שלהם התחיל כשהבעל סיים את לימודיו
(עד אז עבד בעבודה שהתאימה לסטודנטים)
והחל לחפש עבודה לשביעות רצונו,
והדגש לשביעות רצונו.
האישה שהיא רב סרן בצבא התרעמה על כך
שהיא נשארה לשרת בצבא, ולא מתוך בחירה
שזה המקצוע בו היא רוצה לעבוד בשנים הבאות,
הרעיון של לחתום קבע לשנה שנתיים הפך ל- 9 שנים,
מאז נולדו ילדים והיא מרגישה שהחיים מנהלים אותה
ולא הרצונות שלה בעוד שבעלה התעקש ומצא
מקום עבודה בו הוא מרוצה וממצא את עצמו.
וזו רק דוגמא אחת מיני רבות.
אחת הטעויות הנפוצות בקרב הורים,
היא למצוא פתרונות תוך כדי תנועה.
ההרגשה היא שהעבודה, גידול הילדים,
הקריירה וההתפתחות האישית גורמים לזוג
להיות כל הזמן במרוץ:
להספיק, לתת, לקדם, לחנך וכו' בלי תכנון ובלי התכווננות מאורגנת.
הורים לא עוצרים את המירוץ כדי לתכנן מראש את חייהם.
הורים רצים בשני מירוצים שונים.
במקום לרוץ כמו במשחק שליחים
שבו כל שחקן ממשיך מהמקום שהשחקן שלפניו הפסיק,
הם רצים בעת ובעונה אחת ולפעמים לכוונים שונים
ומי מנצל את המצב? כמובן…. הילדים!
הכלי שעליו אני רוצה לדבר היום הוא גיבוש צוות הורי.
מה זה צוות הורים?
זוג שלוקח אחריות על המשפחה שלו
ולא זוג שהאחד עומד כפרפר על הקיר
ומחלק הוראות או מבקר ושופט והשני מרגיש שהכל על גבו
איך נעשה זאת?
* קבלו החלטה משותפת לעבוד בשיתוף פעולה!
* לימדו לדבר האחד עם השנייה ללא שיפוטיות,
ללא הטחות אשמה אחד בשניה,
* שימו לכם כמטרה לנהל את המשפחה כצוות הורים זוגי
שהזוגיות, החברות והכבוד ההדדי הם נר לרגליהם
והוו מודל חיקוי לילדים.
המטרה שלנו היא יצירת צוות במשפחה
צוות הורים.
צוות ש:
- יקבל החלטות טובות יותר
- יחלק את עומס העבודה
- יעניק תחושת שייכות ונטילת חלק בעשייה המשותפת
- יצור מגוון רעיונות לניהול הבית באופן שיגרום הנאה לכו..לם
- יאחד כישורים להשגת המטרות
- "סיר ומכסה" – השלמה לחזקות ולחולשות האחד את השני
- יגן – עמידה איתנה מול המניפולציות של הילדים
משימה 2:
שבו וכיתבו לכם היכן החוזקות של כל אחד מכם
ואיזה תפקיד הוא יכול למלא במשפחה,
תימכו אחד בשניה ותגיעו לעבודת צוות
שתוביל להרמוניה משפחתית
ספרי לי מה התפקידים שלקחת לעצמך
ומה שיחררת לבן זוגך?
שלך,
אילנה