משפחה וזוגיות בקורונה

הקורונה תפסה אותנו בשדה התעופה כשחזרנו מספרד. לא האמנו, אבל נחתנו לעולם חדש. בספרד היינו בין הבודדים שהסתובבו עם מסכות בשדה התעופה או ברחובות.

 וכאן, נראה היה שישראל השתגעה, הילדים השאירו לנו את המכונית בשדה התעופה כי לא היו מוניות, הנכדים קיבלו הוראה לא להתקרב לסבא וסבתא שמה ידביקו אותנו ועוד כהנה וכהנה "בדיחות לא מוצלחות.

אבל חוק זה חוק! והתחלנו את הבידוד שבועיים לפני שכולם נכנסו להיסגר ושבועיים לפני שהספרדי הבינה את המשמעות של הקורונה.

כמי שדוגלת בעיקרון לזרום עם השינוי ולא להישאר מאחור (אחד העקרונות בשיטה "משפחה במחשבה תחילה"שפיתחתי), מיהרנו וחישבנו מסלול מחדש והתחלנו חיים חדשים. אם עד שטסנו לספרד:

• נחשבנו צעירים מכפי גילינו הרי שמאפריל קיבלנו מעמד חדש "קבוצת סיכון"(בגלל הגיל)
• הייתי סבתא פעילה - עכשיו הפכתי לסבתא "זום" מזל שלא זומבית.
• ערכנו לפחות פעם בשבוע ארוחות ערב רבות משתתפים - עכשיו אנחנו אוכלים לבד (דווקא רומנטי אבל משמין) ועוד כהנה וכהנה...

אז נכון ש הקורונה טרפה גם לנו את הקלפים אבל בחרנו להפוך את הלימון ללימונדה ולא לתת לאף אחד להפיל את רוחנו. החלטנו להישאר צעירים ולפחות צעירים ברוח, אז:

• חזרנו לטפח את הזוגיות ובינינו זה לגמרי לא רע - צועדים יחד, צופים בסדרות, סרטם ומופעים יחד, מתווכחים יחד ויש הרבה על מה: פוליטיקה, קורונה, נכדים, נפגשים כל ערב לקפה ונשנוש,מבשלים לנכדים ומשאירים מחוץ לדלת שהשליח יבוא לקחת.
• שינינו פאזה לסבתאות ואנחנו בעיקר בעיקר נהנים מהפתעות שהנכדים מכינים, מכתבי עידוד.
• וסרטוני וידאו, שיחות וחשיבה מרחוק על איך לא להשתעמם ולריב האחד עם השני.

ובעיקר הרבה געגועים לנשיקות ולחיבוקים.

הצצה למשפחתי בצל הקורונה

פיקניק בסלון

מחנה בחצר

מבשלים, עובדים ונהנים